בפרקים הקודמים הבנו שבאופן טבעי ונורמלי ובזוגות טובים ובריאים יש בעיות בתפקוד המיני. הבנות גם שתמיד, בכל המערכת, יש פרטנר בעל חשק מיני ירוד ופרטנר בעל חשק מיני גבוה. ומה שעוד למדנו והוא קריטי- שמי ששולט בסקס הוא בעל החשק המיני הירוד. הפוסט הנוכחי נבין כיצד נעשית השליטה הזו.
למי יש חיים קלים יותר לפרטנר עם החשק המיני הנמוך ששולט בסקס או לפרטנר עם החשק המיני הגבוה שאינו שולט בסקס?
די ברור שהפרטנר שאינו שולט בסקס מרגיש שזה לא הוגן. הוא מרגיש נשלט. כאילו אין בידיו את היכולת להשפיע ולשנות את המצב. אבל מאידך, הפרטנר בעל החשק המיני הירוד וזה שעליו נמצאת כל האחריות על הסקס, גם הוא מרגיש לא טוב עם זה. עם השליטה מגיעה גם האחריות. ואחריות היא עול. בעיקר כשאתה מרגיש שלא בחרת בכך. לפחות יש פה שיוויון מבחינת חוסר שביעות הרצון.
אז אם שני בני הזוג אינם בוחרים במצב ואינם מרוצים ממנו איך הוא נוצר?
סנארש מתאר את המנגנון הבא:
- הפרטנר בעל החשק הגבוה יותר יוצר את מרבית (אם לא את כל…) האינטראקציות המיניות בראשיתה של המערכת הזוגית
- הפרטנר בעל החשק הירוד מחליט לאילו אינטראקציות להיענות ולאילו לסרב
- התפקידים הללו של שני בני הזוג, היוזם והמגיב, מקבעים את אותו הדפוס שבו מי ש"מכה בפטיש" הוא תמיד בעל החשק הירוד יותר.
מנגנון פשוט בתכלית שנותר לרוב בלתי נראה.
באופן די עקבי דווקא הפרטנר בעל החשק הירוד ירגיש כאילו השליטה על הסקס נמצאת אצל בן זוגו. הוא מרגיש שכופים אותו, מפעילים עליו לחץ מנטלי, עושים עליו מניפולציות ריגשיות והכל כדי לסחוט ממנו הסכמה לסקס. ואכן ישנם הרבה אנשים שעושים סקס גם בלי לרצות אלא כי פשוט נמאס להם מהלחץ.
חשוב להבין שהשליטה אינה נובעת מרוע. היא אינה נובעת אפילו מאופי שתלטני או מכך שהאדם הוא "חולה שליטה". היא נובעת מעצם העובדה הפשוטה שיש יוזם ויש מגיב בתוך המערכת. ככל שעובר הזמן כל פרטנר מתקבע בתוך התפקיד שלו. וזה מה שמקנה לבעל החשק הירוד את השליטה.
זה לא האופי שלה או האופי שלו,
זה לא התכונות ומידות הנפש לה שלה ולא שלו,
זה אפילו לא השפעות הילדות, החינוך או הידע על מיניות וזוגיות,
אלה פשוט יחסי הכוחות בתוך המערכת הזוגית. והם אינם פתולוגיים. בעיות בחשק המיני אינם (!!!) בעיה של הזוגיות, הם חלק נורמלי ואינטגרלי שלה. וזה אפילו יכול להיות בריא ומועיל למערכת הזוגית…איך???
