חדש וייחודי- סדנאות רצפת אגן מתחילות/מתקדמות לנשים בכל גיל
לרגל הפתיחה- טיפולי פיזיותרפיה אורטופדית ונוירולוגית בעלות של 200 ש״ח לטיפול בלבד
טיפולי רפלקסולוגיה ורפואה משלימה במחירי מבצע. מהרי לקבוע תור!

כאבים ביחסי אישות – את לא לבד

מטופלות מספרות לי על התגובות הבאות שהן קיבלו מרופאים למשמע תלונתן על כאבים ביחסי אישות:
תלמדי להרפות, תשתי קצת יין, כולן סובלות מזה- זה עובר, הכל בראש שלך, אולי ניתן לך ציפרלקס…
ועוד מגוון של אמרות שפר שרק גרמו להן להרגיש עוד יותר גרוע עם עצמן ולא ממש נתנו מענה לבעיה שלהן.

אז בואו נדבר קצת על מספרים. כאבים בקיום יחסי אישות הינם תסמין שכיח, המדווח על ידי 20-40% מן הנשים בקבוצות גיל שונות. התופעה הזו נרחבת מאוד, ובציבורים שונים גם אינה מדווחת מספיק. כאבים ביחסי אישות עשויים להיות זמניים וחולפים וקשורים במצב רפואי שלרוב הוא בר טיפול (דלקות נרתיק, דלקות בדרכי השתן, דלקות באגן ועוד). אולם רוב המטופלות המגיעות אלינו סובלות מכאבים כבר זמן ממושך. חלקן לא זכו מעולם לקיים יחסים מתוך הנאה ושמחה. וזה עצוב ומתסכל ולא אמור לקרות.

נקודת מוצא ראשונה לטיפול הפיזיותרפי בכאבים ביחסי אישות – יחסי אישות אינם אמורים לכאוב!
נקודת מוצא שנייה לטיפול הפיזיותרפיה בכאבים ביחסי אישות – בעיות וקשיים ביחסי אישות קשורים גם לגיל המטופלת ויש לקחת את זה תמיד בחשבון!
נקודת מוצא שלישית לטיפול הפיזיותרפי בכאבים ביחסי אישות – כאבים ביחסי אישות אינם מנותקים מהקשרים תרבותיים וחברתיים ואינם מנותקים מהעולם הריגשי הן של האישה והן של הגבר!

הסיבות לכאבים ביחסי אישות – מהקל אל הכבד (רוב המידע הרפואי לקוח מהאתר של ד"ר אחינעם לב-שגיא מומחית לרפואת הפות והנרתיק באישורה ובעידודה)

פצעים וסדקים ברקמת העריה

פצעים וסדקים ברקמה עלולים להופיע במקרים של דלקות בפות ובנרתיק. הדלקות הללו גורמות לכך הרקמה נסדק ונבקעת בקלות בעת חיכוך. במקרים הללו נשים ידווחו על כאבים בזמן החיבור, ועל התגברות של הכאבים בעת חיכוך ממושך ו/או כאב לאחר שפיכת זרע. במרבית המקרים, אך לא תמיד, יהיו גם תלונות יומיומיות האופייניות לדלקת, כגון גרד, צריבה, כאבים, אודם ונפיחות. הכאב במקרים הללו נגרם עקב שחרור חומרי דלקת, נטיה לקרעים וסדקים, לחץ וגירוי של קצוות תאי עצב.

מחסור באסטרוגן

לאסטרוגן תפקיד חשוב בשמירת תקינות עור הפות ורירית הנרתיק. במצבים של חוסר באסטרוגן, הרירית דקה פי 5 ממצבה התקין. נשים רבות יחוו תחושת אי נוחות ואף כאבים בחיבור, היות והידקקות זו חושפת את הרקמה לשינויים רבים, בהם תחושת כאב מוגברת עקב מגע עם העצבים המוליכים תחושת כאב. בנוסף, תורמים לכאב ירידה במידת הסיכוך, ירידה בגמישות הרקמה, נטיה לקרעים ושינויים במבנה הנרתיק במקרים של חוסר אסטרוגן ממושך (הנרתיק מתקצר ומוצר).

ידועים מצבים ברורים למחסור באסטרוגן: מנאופאוזה (הפסקת הווסת עם הגיל), הנקה ותרופות מסויימות למשל מעכבי ארומטז הניתנות בזמן טיפולי פוריות. מה שפחות ידוע הוא ששימוש בגלולות עלול לתת את אותו אפקט של מחסור באסטרוגן. לצערנו, הגלולות ניתנו היום ללא הסבר לגבי תופעת הלוואי האפשרית הזו.

בנימה אישית,
כל שבוע אני מקבלת במכון נשים שאינן מכירות את תופעת הלוואי הזו של הגלולות. בכל פעם מחדש אני מגלה שגם רופאי הנשים משום מה לא מכירים את תופעת הלוואי הזו ו\או לא מדווחים עליה למטופלות. המידע הזה הוא קריטי למדריכות כלה ולכלות עצמן העלולות לחוות כאב בעת ניסיון חיבור על רקע מחסור באסטרוגן ומשם הדרך למעגל כאב המלווה בכיווץ יתר (ראו בהמשך הפוסט) היא קצרה מאוד.

בעיות מבניות

קרום הבתולין (בלעז הימן Hymen) הינה רקמת עור הנמצאת בפתח הנרתיק ומקיפה אותו כטבעת. נשים נולדות עם רקמה זו, והיא מכסה חלק מסויים של פתח הנרתיק. באופן רגיל, רקמה זו דקה ונקרעת בקלות בעת חיבור לנרתיק ביחסי אישות או אפילו בהחדרת טמפון או הוצאתו. בחלק מן הנשים רקמה זו אינה ניתנת לקריעה בלחץ רגיל היות והרקמה עבה יותר או שהיא חוסמת חלק נרחב יותר מן הפתח. לעיתים קרובות הביטוי הינו קושי בכניסה לנרתיק, כאבים בחיבור ואף אי יכולת לשאת כלל חיבור חלקי או מלא.

רק לאחרונה הגיעה אלי לטיפול כלה צעירה שבמשך שלושה חודשים לא הצליחה לקיים יחסי אישות. הכלה פנתה למדריכת הכלות שלה וסיפרה לה שלאחר שלא הצליחו לקיים יחסים בכלל, היא הסתכלה במקום ולא ראתה פתח. מדריכת הכלות אמרה לה לכלה שהיא צריכה לעשות "התבוננות פנימית" לדמיין שיש לה פתח. כל הדמיונות הללו כמובן לא עזרו כי מה שאני מצאתי בבדיקה היא חסימה מלאה של הפתח עם קרום הבתולין. האישה הצעירה הזו בדרך לניתוח ולאחר מכן נתחיל שיקום ובקרוב ממש היא תוכל לקיים יחסי אישות מלאים מתך שמחה ואהבה.

כאב לאחר לידה

ההערכה היא כי כמחצית מהנשים יסבלו מכאבים במהלך יחסי אישות בטווח של 6-7 שבועות לאחר הלידה, שליש מן הנשים עדיין יסבלו כעבור 3 חודשים מן הלידה וחמישית מן הנשים יסבלו מכאבים ביחסי אישות גם חצי שנה לאחר הלידה.

בהנחה שאישה לא סבלה מכאבים לפני ההריון והלידה, ישנן 3 סיבות שכיחות לכאבים אחרי הלידה:

  1. הידקקות של רירית הנרתיק בשל חוסר אסטרוגן בנשים מיניקות: בעת הנקה מלאה, בעיקר בחודשים הראשונים, השחלות אינן מפרישות אסטרוגן. התוצאה היא הדקקות של רירית הנרתיק והופעת כאבים בעת חדירה לנרתיק. התופעה דומה למתרחש בגופן של נשים לאחר הפסקת הוסת אלא שהתהליך הוא זמני וחולף עם הפסקת ההנקה.
  2. חבלה לשרירי רצפת האגן עקב תהליך הלידה
  3. הווצרות רקמות צלקת כואבות בעקבות קרע, חתך ותפירה בלידה

בנוסף לגורמים הפיזיים, רבות מן הנשים מתארות ירידה בחשק המיני, חלק מן הנשים חוות דיכאון אחרי הלידה וחלק מן הנשים מתארות פגיעה בדימוי הגוף בעקבות הלידה.

כאב הנגרם ממגע באברים סמוכים

היות והנרתיק סמוך לכיס השתן, לרחם ולמעיים, הפרעות באיברים אלה יתבטאו בין השאר ככאבים בעת החיבור. במצבים הללו הכאבים הינם "עמוקים" כלומר מופקים בעת חדירה לעומק הנרתיק ומגע בו זמני או לחץ על האיברים הנ"ל. לעיתים נובעים כאבים אלה מהידבקויות באגן (תוצאה של דלקת אגן או ניתוחי אגן קודמים).
דוגמאות: אנדומטריוזיס, דלקות בכיס השתן (בעיקר תסמונת שלפוחית כואבת), הידבקויות באגן,מחלת מעי דלקתית.

וסטיבולודיניה ממגע (PVD-provoked vestibulodynia)

בעבר כונתה התופעה הזו בשם "וסטיבוליטיס" או "דלקת מבוא העריה" (vulvar vestibulitis syndrome). הסיומת "טיס" כיוונה לכך שהייתה דלקת במקום אבל כל המחקרים שחקרו את התופעה לא מצאו תנאי דלקת כך שההגדרה שונתה.

ווסטיבולודיניה ממגע הינה תסמונת של כאב המופק בעת מגע במבוא העריה (vestibule), שהיא רקמה ברוחב מספר מילימטרים (ועד סנטימטר וחצי) המצויה בפתח הנרתיק. הכאב מופיע בדרך כלל במהלך או אחרי הפעלת לחץ קל על מבוא העריה, למשל בעת החיבור בזמן יחסי אישות, בעת החדרת טמפון, בזמן בדיקה גינקולוגית, ולעיתים אפילו בעקבות ישיבה ממושכת, רכיבה על אופניים או לבישת ביגוד הדוק. נשים הסובלות מוסטיבולודיניה ממגע מספרות בדרך כלל על כאב בעת החיבור, ועל כאב ממושך או תחושת צריבה לאחר ניסיון החיבור, אשר עשוי להמשך שעות ואף ימים. לעיתים מלווה המגע באזור בהופעת נפיחות וצריבה בשתן לאחר יחסי האישות. דרגות הכאב שונות בכל אישה ואישה, ואצל נשים רבות הכאב עז עד כדי כך, שהן נמנעות מקיום יחסי אישות.

כדי להגדיר כי כאב בחיבור הינו "וסטיבולודיניה ממגע", יש לוודא כי הכאב אינו מוסבר על ידי קיומו של גורם אחר (דלקת פטרייתית, חוסר אסטרוגן, מחלת עור וכו'), ונמשך מעל 3 חודשים.

מחקרים הראו כי שכיחות הבעיה, הגורמת לפגיעה ניכרת באיכות החיים, ביחסים הזוגיים ובדימוי הגוף, נעה בין 3-18%.

אבחון

החלוקה שבה אני משתמשת היא חלוקה שלמדתי אצל ד"ר לב שגיא והיא מבוססת על מחקר של ד"ר אנדרו גולדשטיין במאמרים ובספרו "WHEN SEX HURTS".
ד"ר גולדשטיין מסווג קבוצות שונות של וסטיבולודיניה ממגע על פי ההיסטוריה והממצאים בבדיקה:

Hormonally mediated PVD- וסטיבולודיניה על רקע הורמונלי:

הכאב החל בעת נטילת אמצעי מניעה הורמונליים (גלולות, מדבקה, טבעת הורמונלית והתקן הורמונלי). למטופלות יש ערך נמוך מן הצפוי של טסטוסטרון חופשי בדמן (אשר נמדד באמצעות בדיקת דם) והן מתלוננות על יובש, קושי בסיכוך, ירידה בחשק המיני ובעוררות המינית. בבדיקה, רקמת הוסטיבול דקה ורגישה ("אטרופית"), והוסטיבול רגיש בכל היקפו. הטיפול כולל הפסקת גלולות ומריחת משחה הורמונלית (אסטריול, עם או בלי טסטוסטרון) על רקמת מבוא העריה.

Hypertonic pelvic muscle dysfunction- וסטיבולודיניה על רקע כווץ יתר של השרירים:

בקבוצה זו, שרירי רצפת האגן מכווצים ורגישים במישוש. למטופלות יש לרוב תסמינים אחרים המעידים על כווץ יתר, כגון תכיפות ודחיפות בהשתנה, טחורים ופיסורות בפי הטבעת. ההפרעה יכולה להיות משנית לגורמי כאב אחרים במנגנון תגובתי (למשל, בעקבות התפתחות וסטיבולודיניה על רקע שימוש בגלולות או ריבוי תאי עצב), או להופיע בצורה מבודדת, לרוב עם הפרעות אחרות במערכת השרירים והשלד (בעיות גב תחתון, מפרקי ירכיים וכו'). באופן טיפוסי הכאב מרוכז במבוא העריה התחתון בלבד עם כאב קל או ללא כאב בחלקו העליון. הטיפול כולל פיזיותרפיה של רצפת האגן, תכשירים תרופתיים להרפיית השרירים וטיפולים התנהגותיים.

Neuroproliferative PVD- וסטיבולודיניה על רקע ריבוי תאי עצב:

בקרב נשים אלה ישנו מספר גבוה מן הרגיל של תאי עצב תחושתיים החשים בכאב ברקמת מבוא העריה. קבוצה זו מתחלקת לשתי קבוצות משנה, נשים עם ריבוי תאי עצב מולד (congenital) או נרכש (acquired). הקבוצה עם congenital neuroproliferative PVD מציגה עם כאב ראשוני, מראשית קיום יחסי אישות או ניסיונות החדרת טמפון. לעיתים קרובות תמצא רגישות למגע במרכז הטבור בשל מקור עוברי משותף (the primitive urogenital sinus). בקרב נשים עם acquired neuroproliferative PVD, הכאב החל אחרי תגובה אלרגית קשה או דלקות נרתיק.

טיפול בוסטיבולודיניה

הטיפול המומלץ "כקו הראשון" הינו שימוש בטיפול לא הורמונלי, הכולל חומרי סיכוך, חומרי לחות נרתיקיים והמשך קיום יחסי אישות. יחסי אישות תורמים למניעת אטרופיה, ככל הנראה על ידי הגברת זרימת הדם לאיברי האגן ולנרתיק. מנקודת מבט מעשית, נשים הסובלות מכאב בזמן יחסי מין מתקשות לקיים יחסי אישות, ולכן יש לטפל בהן באמצעים תרופתיים. החומרים הלא הורמונליים (חומרי סיכוך ותכשירי לחות) עדיפים לשימוש כאשר מדובר באישה שאינה יכולה או אינה מעונינת להשתמש בטיפול הורמונלי.

חומרי סיכוך – אלה חומרים על בסיס שומני או מימי, המאפשרים חדירה נטולת חיכוך לנרתיק. השימוש בחומרים אלה עוזר בהקלת תסמיני כאב הקשורים לקיום יחסי מין, אולם לא ברור מה תרומתם לתסמינים האחרים, ומה השפעתם על רירית הנרתיק בטווח הארוך.

תכשירי לחות – ריפלנס (Replans) הינו חומר המסוגל לספוח מים בכמות העולה פי ששים על משקלו. החומר תורם לחדירת מים לרקמת הנרתיק. בעבודה אחת שהשוותה את יעילותו לעומת שימוש באסטרוגן, נמצא כי ריפלנס גורם לשיפור בתסמינים נרתיקים במידה דומה לאסטרוגן. חומר נוסף העשוי להראות פעילות דומה ואינו מכיל מרכיבים הורמונלים נקרא "גינומונל". לאחרונה תכשיר שדרש עד לא מזמן מרשם הוא טבליות ואגיפם. כעת ניתן לרכוש אותו גם ללא מרשם וזוהי בשורה טובה לסובלת מכאבים ביחסי אישות.

תכשירים מכילי אסטרוגן – ישנה הסכמה בקרב מומחים העוסקים בדלקות נרתיקיות כי שימוש באסטרוגן מביא לתגובה טובה יותר בהשוואה לטיפולים הנ"ל. ישנן שתי צורות טיפול באסטרוגן- טיפול סיסטמי, הניתן בכדורים, במדבקה או בג'ל, ומעלה את רמת האסטרוגן בכל הגוף וגם בנרתיק, וטיפול תוך נרתיקי, הניתן במינון נמוך יותר וכרוך בספיגה נמוכה יותר למחזור הדם. הן טיפול סיסטמי והן טיפול מקומי באסטרוגן יביאו לריפוי של אטרופיה נרתיקית. השימוש באסטרוגן סיסטמי כרוך בסיכון גבוה יותר של סיבוכים ובשיעור תופעות לוואי גבוה יותר, ונשים רבות אינן יכולות או אינן רוצות להשתמש באסטרוגן סיסטמי. מתן אסטרוגן תוך נרתיקי, הכרוך בספיגה סיסטמית נמוכה מאוד, נחשב בטוח מבחינת תופעות לוואי והסיכון להתפתחות סיבוכים מחד, ומביא לעליה ברמת האסטרוגן ברקמת הנרתיק ולשיקום האטרופיה מאידך. המשחה העיקרית הניתן עם מרשם רופא ומכילה אסטרוגן היא אובסטין.

בדרך כלל יחד עם ווסטיבולודיניה נלוות גם תופעת כיווץ היתר של שרירי רצפת האגן. אבחנה נכונה של מהות הכאב ובחירת הטיפול הנכון תביא לירידה ניכרת בכאב הנגרם ממקור ריקמתי ואז ניתן יהיה לטפל גם בכיווץ היתר המשני.

כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן (ראשוני או משני) והטיפול בו

שרירי רצפת האגן מהווים את הדופן התחתונה של חלל הבטן והאגן, הם תומכים באיברי האגן ותוחמים את חלל האגן והבטן בצידו התחתון. בנוסף, שרירים אלה מצויים בסידור טבעתי סביב השופכה, החלחולת והנרתיק ויש להם תפקיד בסגירת ובפתיחת פתחי איברים אלה ("שרירי הסוגרים") ובכך הם מסייעים באגירת ובריקון שתן וצואה. שרירי רצפת האגן מהווים חלק משרירי הליבה האחראים ליציבה ויש להם תפקיד גם במהלך יחסי אישות ובעת אורגזמה.

אני נוהגת לתאר את רצפת האגן הנשית כטרמפולינה ובתוכה יש שלושה פתחים:
פתח השופכה- סיומה של מערכת השתן
פתח הנרתיק- מערכת המין וההולדה
פי הטבעת- סיומה של מערכת העיכול
תפקיד שרירי רצפת האגן בטרמפולינה הזו הוא לשלוט בגודל הפתחים ולתת לסוגרים תוספת בכוח הסגירה שלהם בעת הצורך.
הפתח של הנרתיק הנו הגדול מבין הפתחים ומי שילדה לידה וואגינלית=נרתיקית זכתה שיעבור ראש של תינוק בפתח הזה. המעבר דרך הפתח גורם להרחבתו (ולעוד תופעות רבות) ואם מסתכלים על כלל הנזק שנגרם לרצפת האגן הנשית במהלך החיים אז הלידה הואגינלית הראשונה מהווה 50% מאותו נזק. וזו הסיבה בגינה אני ממליצה לכל אישה לאחר לידה להיבדק בידי פיזיותרפיסטית מומחית לרצפת אגן, אפילו לאחר לידה ראשונה.
הפתחים המצויים ברצפת אגן ומייצגים את שלושת המערכות- השתן, המין וההולדה והעיכול – נמצאים בסמיכות רבה זה לזה. הסמיכות הזו גורמת לכך שישנה השפעה הדדית בין שלוש המערכות והתפקוד של כל אחת מהן משפיע בהכרח על היתר.

נהוג לחלק את ההפרעה התפקודית של רצפת האגן לשני סוגים: ריפיון וכווץ יתר. ריפיון של שרירי רצפת האגן קשור להפרעות כגון צניחת איברי האגן ודליפת שתן לא רצונית, בעוד כווץ יתר מעורב בהפרעות של כאבים, כאבים בעת יחסי אישות, הפרעות במתן שתן (תכיפות, דחיפות, צורך דחוף להשתנה בנוכחות כמויות קטנות של שתן, צריבה במתן שתן ועוד), הפרעות של עצירות, פיסורות (חתכים בפי הטבעת) וטחורים. באופן פרדוקסלי, כווץ יתר של שרירי רצפת האגן עשוי להתבטא גם כחולשה של שרירים (כווץ יתר אין פירושו שהשריר חזק יותר, אלא שהוא מכווץ ומקוצר ולכן פעילותו פחות יעילה). כווץ יתר של השרירים עשוי לגרום להופעה של אזורים בשריר המכונים "נקודות הדק", אשר גורמים להקרנת כאב לבטן התחתונה, לאגן, ירכיים, פרינאום, עצם הזנב והגב התחתון.

גורמים אפשריים לתופעת כיווץ היתר של שרירי רצפת האגן

  1. בעיות אורתופדיות של כפות הרגליים, ברכיים, ירכיים, אגן, מפרקי האגן; עקמת; פציעות אורתופדיות בעת ספורט, ריקוד והתעמלות
  2. ישיבה ממושכת, חוסר תנועה
  3. פגיעה ברצפת האגן בעת לידות נרתיקיות, ניתוחי אגן או ניתוחי רצפת האגן, פציעה של עצם הזנב או הסקרום, חבלה לאגן בעת תאונה או נפילה על עצם הזנב
  4. פגיעה ברצפת האגן, משנית להפעלה לקויה של שרירי רצפת האגן, טראומה חוזרת או מאמץ יתר של השרירים כמו עצירות, הפעלת לחץ בעת השתנה ופעילות ספורטיבית מאומצת
  5. מצבי חרדה, סטרס, היסטוריה של תקיפה מינית
  6. דלקות חוזרות או מצבי כאב כרוני של הפות, הנרתיק והאגן, כולל תסמונת המעי הרגיז, אנדומטריוזיס, תסמונת שלפוחית כואבת, דלקות נרתיק חוזרות ועוד
  7. משני לכאבים בעת חדירה לנרתיק על רקע וסטיבולודיניה ממגע או גורם אחר, כחלק ממנגון תגובתי לכאב.

הטיפול

בזמן הטיפול בתופעת כיווץ היתר מומלץ שלא לקיים יחסי אישות עד להסרת הכאב באופן מלא. המלצה זו לעיתים רבות בעייתית לשומרי מצוות בשל שז"ל (שפיכת זרע לבטלה) אך גם לכך ניתנו פתרונות הלכתיים.

עיסוי:

תחילת הטיפול היא עיסוי שיש לו שתי מטרות:

  1. דה-סנסיטיזציה – עצם המגע במקום "מנרמל" את התחושה ומאפשר בהדרגה להעלות את סף הרגישות הריקמתית כך שלא כל מגע יתפרש על ידי המוח כמגע מכאיב
  2. מתיחה והרחבה – מלבד המגע עצמו יש עניין לבצע מתיחה ולהפעיל כוח כלפי מטה על גבי הרקמה כדי להרגיל אותה להרחבה ולתחושה של הכלה.

על פי רוב אני מדריכה את המטופלות להתחיל בצע את העיסוי בעמידה ובנוסף אני מדריכה להשתמש בתרגול אקטיבי: כיווץ מקסימלי ולאחריו הרפייה ובזמן ההרפייה לבצע את העיסוי+המתיחה. הכיווץ משולב עם נשיפה וההרפייה עם שאיפה. המטרה הפונקציונאלית תהיה להגיע לעיסוי של 3-5 דקות.

מאמני נרתיק:

שימוש במאמנים ייעשה רק לאחר שהאישה הסתגלה לבצע עיסוי ומתיחה. מתחילים את הטיפול מהמאמן הקטן ביותר שהאישה מסוגלת להכיל ולאט לאט עולים בגודל. שימוש נכון במאמן הנרתיקי עונה גם לעניין הרקמתי (דה-סנסטיזציה ומתיחה והרחבה) וגם עליה הדרגתית ביכולת ההכלה של הנרתיק את המאמן.

שינוי הרגלים:

משך החיבור בזמן יחסי אישות הוא קריטי לאישה הסובלת מכאבים אך גם לנשים ללא כאב בכלל. ישנם גברים וגם נשים שחושבים חיבור ממושך הוא מטרה מקודשת. במקרה כזה אני מבקשת מהם לקחת אצבע ולהתחיל לשפשף באמצעותה את היד למשך כמה דקות שנראה להם שרצוי שיימשך החיבור. זה מבהיר להם למה חיבור ממושך לא מומלץ.

חיוני להבהיר לזוג את מנגנון התפקוד המיני הנשים (80% מהנשים לא חוות אורגזמה בזמן חיבור!!! אז גברים ונשים – הגיע הזמן לחפש מה כן עובד). אם האישה מגיעה לאורגזמה לפני החיבור יש גם סיכוך טבעי של הנרתיק, גם הרפייה של שרירי רצפת האגן והרפייה כללית של השרירים בגוף וגם ערפול תודעתי והכרתי- ואלה הם תנאים מעולים המאפשרים חיבור אופטימלית וקצר מועד.

תנועתיות אגן ושיפור יציבה:

שרירי רצפת האגן אינם פועלים במנותק משאר אברי הגוף. היציבה והעומסים בהם רצפת האגן עומדת נמצאים ביחס ישיר לצורה בה אנו נושאים את גופנו. כחלק מהטיפול ברצפת האגן אני מתייחסת הן לצורת היציבה באופן כללי והן לתנועתיות האגן באופן פרטי.

לסיכום,

ישנה חשיבות קריטית באבחנה נכונה של הכאב בזמן יחסי אישות. בלי אבחנה נכונה בחירת הטיפול תהיה גם כן לא נכונה ומעגל הכאב יימשך ואף יוחמר. בחירת רופא נשים מומחה בתחום הכאב המיוחד הזה היא קריטית וכמוה גם בחירת פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת אגן. לא כל רופאי הנשים והפיזיותרפיסטים יודעים לטפל בתופעה הזו. לעיתים קרובות יש צורך גם בטיפול ריגשי ופסיכודינמי כדי להשלים את הטיפול הפיזיולוגי.

יש עוד הרבה מאוד מה לכתוב על תופעות הכאב בזמן יחסי אישות אבל הדבר החשוב ביותר הוא לא להזניח. הקב"ה ברא את עולמו כדי להיטיב עם בני האדם וכיום יש בידי הרפואה מענה טוב לסוג הכאב הזה. תמיד כדאי ללוות את הטיפול בתפילה ובאמונה שאכן הטיפול יפעל את פעולותו לטובה ובמהרה.

מה תרצי לחפש?