אני למדתי שחשק מיני הוא דבר טבעי, מתוכנת ביולוגית, מתווך באמצעות הורומנים וטבעי במהותו. חשק מיני הוצג בתור משהו טבעי כמו חשק לאכול או לשתות.
למדתי שאם אתה אדם בריא המתנהל בתוך מערכת זוגית בריאה- המצב הטבעי והבריא הוא שיהיה חשק מיני ותפקוד מיני טוב. הנגזרת מכך היא שנשים וגברים הסובלים מחשק מיני ירוד משמע שמשהו "לא בסדר" איתם או עם מערכת היחסים שלהם. בפארפראזה להפרעות אכילה: מי שלא רוצה לאכול- חולה באנורקסיה, כך מי שלא רוצה לקיים יחסי מין- חולה באנורקסיה מינית.
ואכן חשק מיני ירוד מוגדר כליקוי תפקודי וכתופעה אבנורמלית ואף אחד לא רוצה להיות "אבנורמלי". לחשוב שמשהו "דפוק" אצלו. שיש לו "הפרעה". ושאולי זה הכל בראש…

דיוויד סנארש מלמד אותנו משהו אחר בתכלית. הוא מלמד אותנו שחשק מיני אינו "טבעי" כמו שחשבנו, בוודאי לא במערכות יחסים מונוגמיות ארוכות טווח (דוגמת נישואין). סנארש טוען שדווקא בקרב זוגות "נורמליים" מתפתחים ליקויים בתפקוד המיני באופן מאוד טבעי ונורמלי. כמעט כל זוג המצוי במערכת יחסים ארוכת טווח ימצא את עצמו, במוקדם או במאוחר, סובל מבעיות בתפקוד המיני. וזה יקרה ללא קשר לאהבה בין בני הזוג או ליכולות התקשורת שלהם. זה יקרה כי זה מובנה במערכת ארוכת הטווח.
את זה לא למדתי.

ועכשיו בואו נעשה לעצמנו מבחן קטן (כל אחד יענה לעצמו בלב…). אנשים נשואים או הנמצאים במערכת יחסים ארוכת טווח מעל שנתיים, לאיזה היגד על חיי המין שלכם אתם הכי מתחברים:
1. חיי המין שלי מלאי תשוקה ועוצמתיים
2. חיי המין שלי טובים
3. חיי המין שלי רדומים וזקוקים להשכמה
4. חיי המין שלי בסכנת גסיסה
5. חיי המין שלי מתים
אני אגיד לכם מה ענו 27500 משתתפים בסקר של NBC בשנת 2006, שכלל גם אנשים המקיימים יחסים מזדמנים (תנחשו בעצמכם לאיזו קטגוריה הם שייכים…).

נתחיל דווקא מהחדשות הרעות:
13% אמרו שחיי המין שלהם מתים
22% אמרו שחיי המין שלהם בדרך למות
33% אמרו שחיי המין שלהם רדומים
22% אמרו שחיי המין שלהם טובים
ו-10% טענו שחיי המין שלהם פצצה
כלומר, 68% מהעונים העידו על עצמכם כסובלים מליקויים בתפקוד המיני. וזה בארה"ב לא באפגניסטן.
סנארש טוען שבמערכות ארוכות טווח ה-68% הללו הם הנורמליים. זה לא אומר שצריכים להשלים עם המצב. להיפך.
ברגע שמבינים אותו לאשורו- ניתן להתחיל לנוע לעבר פתרון. ויש לסנארש פתרון.

Stay tuned!